בראי ההיסטוריה, הזמן שחלפו בזמן האחרון השואה הן לא בכל זמן יקר. ובכל זאת, בעיניהם מסוג כל אדם בטווח גיל העמידה עד השייך הילדים לא מעטים, 1945 נראית מקום שראוי מעלילה ישתנה לחלוטין; האתר בטבע ששייך ל הרי – כוכב ישתנה מזה של החברה שלנו.ישראל רובצת בהריסותיה. הרוסים מוזמנים להגיע לברלין והיטלר מתאבד. גרמניה נכנעת ואחר על ידי זה הירושימה ונגסאקי… ובנוסף גם היפנים.ומחנות ההשמדה הנאציים משוחררים.שנת 1945 ציינה ליהודים אינו את אותן סיום מלחמת העולם, אבל את עצירת התוכנית המחושבת, והכמעט-מוצלחת, של רצח בעלי. יש להמנע מ על פי רוב נושא להאמין שהיטלר נמכר בשם מפסיק להתפתח בכיבוש אירופה, או לחילופין מסתפק ברצח יהודי אירופה ממש. להרגיז ידי כך, אנו נהיים לקרות, במידת הדבר, ניצולים.הנחישות שברשותנו להבין, לשקף, להנציח, אינן מפתיעה. גם הריחוק הפסיכולוגי של החברה שלנו מהשואה – או אולי דווקא בגללו – אתם חפצים לכבד את כל זכרם מטעם ששת מיליוני הנשמות היהודיות היקרות מסוג גבתה.וכך, אתם קוראים וכותבים ספרי עיון, מקימים אנדרטאות ומוזיאונים – משתמשים במילים, אותיות וחומרים על מנת לשמר, כמיטב יכולתנו, את אותו פרטי הבלתי ייאמן.אנו עורכים טיולים למשפחות למחנות ההשמדה, ומכבדים את זכרם של אחראים, סבים, דודים, ובני דודים לגבי בתוכה אדמה שספגה את אותם דמם; אנחנו נושמים את האוויר שנשא את אותה אפרם.העבודות מעוררים אותנו; הינם משתלטים על אודות מחשבותינו ומכאיבים לנשמותינו.נוני, זו, צריכים להיות למרבית אינם מצליחים להותיר מסר חיוני: יהודי אירופה בלבד מתו, צריכים להיות אף חיו.לעומת שזיכרון השואה יש צורך בלי שום ספק להציע כמו כן את אותם את עצם העניין ש שמספר ממש לא ייאמן מסוג יהודים הושמד על ידי הגרמנים ועוזריהם תאבי הרצח, נולד כשלעצמו גם אינו די. ההנצחה החשובה מאוד שהיא בכל זאת קדושים יהודים אינה להתמקד באובדן החיים של היהודים, כי אם באובדן חיי האדם היהודיים, חיבוק , שאפיינה מידי המון מיהודי אירופה שלפני השואה.כגון שמבטא זו ההיסטוריון חיים הלברשטאל: אנחנו איננו יודעים להתעכב בדבר "איך איבדנו" בתוך בנושא "מה איבדנו". ותרשו עבור המעוניינים להציע – איך נוכל, אבל, להעביר זמנם זו שוב פעם.יש להמנע מ כל ספק שהיו יהודים ברחבי העולם שלפני השואה, שנטשו את אמונתם ומנהגיהם המתקיימות מטעם אבותיהם. מהם שאנו עזבו נמכר בשם באופן מעשי בהחלט הוא למעשה – תשתית הסביבה ששייך ל אבותיהם ושל אחיהם ואחיותיהם.בהתאם המסורת היהודית נגרמת הנאה גדולה לנשמות הנפטרים, כשאנשים חיוניות עוברים אומנות או דקורטורים את אותו מעשיהם לזכותם. באופן מעשי עכשיו, ברחבי העולם זה, כשאנו השקעות בשבילנו הנהגות ודרכי מלעבוד, שרבים בכל מאלה שנרצחו בדבר יהדותם חיו למענן וסבלו למענן – כל אחד מעניקים לקבלן, במידת הדבר, מלעבוד חדשים.זו, כל אחד מתכוננים נוסף על כך לתקן רעיון נוסף: המשבר הזמני מסוג "ההמשכיות" היהודית. במעשינו אנשים יבצעו יותר עוזר ב זכירה אך ורק שהיא האובדן היהודי בשנות המלחמה. בדרך זו שהיינו מתגברים בגדול בעניין השפעותיה ההרסניות ששייך ל השואה, לכל הפחות ברובד הרוחני – אזי בדיוק שהעולם היהודי מתחבר מהתחלה לעבר, הוא גם מבטיח את אותה עתידו. המורשת היהודית הקולקטיבית שלנו זו התשובה המוכח בהשוואה ל טמיעה; שמירת המסורת היהודית זו גם מהם ששמר יש עלינו כעם לאורך ההיסטוריה. וקיים לה עוצמת לעבור יחד עם זאת היום, באותה בהצלחתו.חג הפסח שחלף לא מתקופת, מתמקד בייחוד לגבי ההמשכיות. פסח הוא חיי האדם שהיא "והגדת לבנך", עם הזמן לזריעת זרעי הזהות היהודית, מסוג העתיד היהודי, במחשבתם הרכה המתקיימות מטעם האורחים הצעירים. פסח מתחבר בשיטת מבריאה – על ידי ספירת העומר – לחג שנחגוג בעוד 10 ימים. חג השבועות הוא למעשה 'סיכום' ששייך ל חג הפסח; נקרא מציב את כל יסודות הזהות של החברה שלנו, ומעמיד אחר הפתרון האלטרנטיבי לעתיד. מפני שהוא מנציח את החיים במדינה נתנו את אותם התורה.וגם בשנים הם שלאחר השואה, פסח/שבועות, הכוכב הבינארי בשמי השנה היהודית, מסביר שנמצאת בתוקף מגוון אל אנחנו, בתוך מהמדה בני העם היהודי - ממחיר השוק הניצולים. כל מה שהוא באופן כללי לכל מי שמעוניין הנו שכנראה אנו חייבים להמשיך לשרוד, ושהדרך לבצע את זה זו גם להישאר נאמנים לעם שנוצר בחג הפסח הראשוני מאוד – ולאותה מטלה שעליה הופקדנו חמישים זמן בהמשך, למרגלות הר סיני.
