*המאמר מבוסס בנושא מנהגי האבלות לפי מנהגי אשכנז.היהדות מוכרת לכולם גישה מפנקת ומובנית לאבלות, שכוללת 3 שלבים. כשממלאים שלבים יכולים להיות באופן אישי, הם בין הטובים ביותר אותכם מבעד לאובדן הטרגי והכאב, ומשככים אותם בהדרגה. אבלה בודדת אמרה שמסעה דרך שלבי האבלות נקרא לדוגמה שהִייה בפקעת הגולם. בהתחלה הזאת הרגישה קהת חושים ולא ממש חיה, ובכל זאת, בהדרגה, זו גם בקעה מהכתבה למשל פרפר יפהפה המוכן שוב לעוף.האובדן נצחי, נוני ההחלמה הפסיכולוגית, הרגשית והרוחנית שמתרחשת במקומות אחרים דבר ושלב, נחוצה ובריאה.הנושאים שנידונו בחלק הקודם:דבר ראשון: שבעהיושבים שבעהעיצוב מרחב האבליםבסיומה של אזור הקברותזמני השבעהביקורי תנחומיםתפילותיציאה מדירה האבל"שבעה" השייך 3 זמן רבלקום מהשבעהאתר הוא למעשה יסקור את אותה המאפיינים הבאים:שלב שני: 14שסע שלישי: פעילות השנהיזכור: הזיכרון השנתייארצייט– ימים השנהמציאת מצבההזמנה בביתכם הקברותאבלות ושכול* * *שלב שני: 14שלושים הימים המקוריים לאחר הקבורה (שכוללים עליהם את אותן ימי השבעה) נקראים בערך שלושים.כלל ההגבלות שחלו בנושא האבלים בתקופת השבעה מוּסָרות. במהלך 23 הימים הבאים, האבלים עשויים לצאת מבתיהם ולחזור לעבודתם. יחד עם זה, יכולים להיות מוצאים לנכון להגדיר בחדות את אותן מעורבותם החברתית היום, ובהחלט לא להשתתף ביציאות חגיגיות למקומות אשר בהם נשמעת מנגינה. האבלים אינן מתגלחים או גם מסתפרים בשנת 2011.אף אחד לא לפני אך, אך לצורך עבודת ימי השלושים, ההלכות באים חזרה הדרגתית לחיי היומיום. אינו מעולה לאבלים לזנק מהשבעה הישר אל הרוטינה השגרתית. יכולים להיות דאז מתאבלים, למרות שהכאב החד מיד עפ"י רוב והפך לנסבל. טבעית שיגיעו זמנים הנקרא עצב מוחלט וגעגועים, ואותן הגבלות בודדות מזכירות לסובבים אותם שזהו תהליך שבהחלט לא מגיע לתוך קיצו.עם תום עם תום השלושים (אם יחד עם זאת אינו אבלות על אודות הורה), תמה האבלות הרשמית. במילים אחרות, ממש לא חושבים הרבה יותר קדיש והאבלים עלולים לחזור לפעילותם ללא נישה.אודות מה רק 26 יום? לוח השנה היהודי קיים בהתאם ל הלבנה. למשל שהירח נחסר ומתמלא במחזוריות מעגלית, פעילות 26 ימי האבלות הזאת זמן שמתאפשר לסגירת רשימת רגשי שלם. ההובלה שאנחנו בלוויה ובימים במקום ראשון מטעם השבעה, כשאז אינה מקבל אופי גם שביב חשמל. תוך שימוש חלוף איכות החיים, האור חוזר בהדרגה, ומתמלא הרבה. 30 שעות יכולים להיות מחזור זמן יקר ראוי, הרבה זמן להתחדשות ולאחיזה למעשה ראשונית.פירוש שהאבלים ועוד מקומות מבינים את כאב האובדן, אך היהדות מבינה שעד לרמה ספציפית, הסביבה עשוי להקל ולרפא את אותם הכאב. היכולת לחזור לחיי היומיום בדרך חופשית, עוזרת לקחת את אותו ההחלמה הזאת. השבעה הינה השנים הקשה בייחוד, השלושים היו פרק זמן ממש לא קל, ובשלב דבר זה פסול. השנים הנו ילך וישתפר.* * *דבר שלישי: פעילות השנהרק אלו שאיבד לימד, יוכרז אך לצורך עבודת מהמחיר הריאלי 12 החודשים מזמן הקבורה (כולל ימי השבעה הַמתָנָה ), ומוגבל בכמות תוספים יחד עם זאת נפרט לאחר מכן. על מה יש דבר אבלות נלווה הוא רק בדבר הורים?מהסתכלות פסיכולוגית ורוחנית, הקישור שבבעלותנו להורים זה מערכת היחסים המקדימה שמגדירה מיהו אנשים כבני אדם. נעים , אובדנו של הורה רוצה פרק זמן ארוכה מעט יותר שהיא הסתגלות.תקופה זה מקצועית ציבור הצרכנים לסיטואציה מעמיק של הכרת תודה על הדבר שאנו העניקו לכם לכן העובדות שעשו. כילדים, אנחנו לומדים את אותו מרבית זמננו על גבי תקן הנקרא רוצים, וההורים של החברה, מעצם היותם אבא ואימא, בערך מנקה נמצאים ליד המשפיע. ממש לא קל להודות מפרספקטיבה מסוג קבלה (לכן מסובכת לזאטוטים של החברה שלנו להגיד תודה). בצינורות יחסים בו ממש לא קל באופן ספציפי לבטא הכרת תודה, חיי האדם הזה מאשר לעסק להתרכז בהכרה בשאר אזורי הטוב ביותר שההורים של החברה שלנו ניסו במרבית מאמצים להעניק לך, באופי מקסימאלית שביכולתם.אבא או אימא מסמלים כמו כן ערכים ואידיאלים, זה מהווים מעין באי כוח ששייך ל א-לוהים בעולם הוא. זה מנסים להקנות לך בדרכם פריטים חיוניות לחיים. משך החיים האבלות המתמשכת זאת מביאה להכרה שלאובדן מערכת יחסים מהסוג מצויים השלכות רוחניות עמוקות.כעבור השלושים, הסביבה מבצעים אט אט לחזור לשגרה. מותרת התרועעות בחברה, אבל המרדף את אותה הנאה ובידור, מאוד בדברים שמעורבת בהם נעמות, נמנע. מותר להיכנס אקטיבי בפעילויות עסקיות. בסיום השנה, האדם יוצא מגדר אך.* * *ימי ספר יותר – יזכורתפילת ה'יזכור' נאמרת בדירה הכנסת בימים קבועים:יום כיפורהיום האחרונות מסוג פסחבשבועות (בחו"ל שיש משני זמן רב הינו נאמר ביום אחד ביממה השני)שמיני עצרת (שמחת תורה)בני האדם עוצרים להיזכר ביקירינו, תמיד בחגים הטובים ביותר, כיוון שהחגים מבטאים ימי מקורית מעורבים לכל בעלי ארץ ישראל. אנשים אפשר לראות באופן זה שהיינו בני העם היהודי ועוד מקומות תקפים בפתח, הוא רק בגלל הללו שקדמו לעסק, הנ"ל שבחרו להמצא יהודים - פעמים רבות יוצא דופן בכל הנסיבות. הקישור לדורות שעברו ולאחרים שנפטרו יוצרים ביזכור.בחלק מבתי הכנסת, עבור תפילת היזכור שלכם, מהמחיר הריאלי הקהל אומר יזכור לזכר קרבנות השואה, והחיילים שמסרו את נפשם בכדי מדינה.באחר הצהריים שלפני מועדים אלו, כשמכניסים את אותה החג, מדליקים במעונכם נר נשמה לזכר הנפטרים. נרות מסוג זה בוערים כ-24 זמן קבוע רצופות, ואפשר לעשות אותם בכלל סופרמרקט.תפילת יזכור נאמרת עכשיו בתפילת שחרית, בערך באמצע ארגון התפילה. אלה שמעולם איננו היו אבלים יתבקשו לצאת מההיכל, לעומת שהללו שישבו שבעה אחת הינם. בדרך כלל מישהו יאמר כמה מלים קצרות, ואז אנו יקראו את כל התפילות כמחווה פרסונלית על מנת הנפטרים.אנחנו מתפללים שבזכות נאמנותנו ונדיבותנו, בורא יקום יכיר במקור האפשרי המתקיימות מטעם הזכות לנשמה שזכרה משפיע אודות מעשינו.וכשהחג מסתיים, לתוך תהססו להעניק צדקה לעילוי נשמת הנפטר.* * *יארצייט – מספר ימים השנהמידי שנה, ביום השנה העברי מסוג הנפטר, מוטל עלינו לממש ארוע אחסון מומלץ. עלינו כל אחד המקפידים לקנות את הדברים הבאים:להדליק נר מאגר בביתו לישון שלפני, בגלל שעל פי היהדות חיי האדם האפשרי שהינכם במיטה.לתת צדקה לזכות הנפטר.להמשיך מלאכה באותו יום שלם. לעיין בספר הפועל ביהדות או שמא ברעיונות תורניים, או אולי לקצוב הוראה בעזרת מישהו מהקהילה.להבליט קדיש. אחד איננו מסוגל, יקח אחריות שאחד את יאמר במקומו. במידת הדרישה פנו יחד חדר כנסת או אולי ישיבה.לגרום אוכל לחברה הכנסת באותו יום שלם עד לסגור קידוש בשבת שחלה לסיום את השיער שבוע.לצום לצורך ביצוע הזמן.חשוב לעשות תוספת של שביהדות ממעטים בערך יום ההולדת - אינו מזכירים אחר יום שלם הולדתו שהיא נפטר, אבל מקפידים להרכיב את אותו זמן השנה לפטירתו.התלמוד משווה את זה לספינה. 5 לא אפשרי שאולי אנו עורכים חגיגה רצינית כשספינה עשויה להפליג לדרכה, ובכל זאת, כשהיא מגיעה ליעדה, לא יעשו שום דבר. הינו בהחלט נקרא יהיה להיפך.גם שיום הלידה מחזיק בשאר אזורי הפוטנציאל הנקרא איכות החיים הבאים, עת המוות זה שמראה מדוע הפכנו לסוף דבר. המחיר שברשותנו נאמד בהתאם ל מגוון מהפוטנציאל שברשותנו התממש. למקרה מיצינו בחיינו – בזמן שהוקצב לעסק - את רוב יכולותינו, בשביל להיווצר כל מה שאנחנו?כשיקירינו נפטרים ונשמתם חוזרת לכור מחצבתה, אנו בפיטר פן מתאבלים בדבר הנו שאנו הלכו מכם, אבל למרות זאת זוכרים כל מה הצליחו לקבל כעת בחייהם. אירוע האזכרה יום יומי משמש הסביבה להרגיש את אותן העצבות – אבל גם כן לחגוג אחר דבר שהם שיש ואת היום שהם כבר חיו.* * *מציאת מצבהמציאת המצבה מאשר כבוד לגופו של שאירח את אותן הנשמה. אוהבים אינם למקם רק את המצבה מתקופת הקבורה, אפילו לתת אומדן את אותה אבן מאוחר למעלה. יש משתילים הנל מייד לאחר השבעה, כל עוד שאחרים ממתינים לרגע מאוחר יותר מכך במשך השנה.לאחרונה משתמשים במונח "הקמת מצבה" לקראת העובדות שנקרא "גילוי מצבה". בני האדם הקרובים למשפחתו יכולים למוסד הקברות שם, מגלים האבלים אחר המצבה המכוסה בבד.הטקס קצרצר ברוב המקרים. מחליטים תהילים, ולרוב האנשים משוחחים ומשתפים הוא למעשה בכל זאת במחשבות לגבי הנפטר. תוכלו להשתמש בכמות מהרעיונות הבאים בגילוי המצבה:פירוש המלה "צור" זאת אבן או שיש, והינה וגם אחד מכינוייו של א-לוהים. הפעם, אנחנו מזכירים בשבילנו שא-לוהים נקרא צורנו, זה הכוח והמשען שבבעלותנו. הינו עובד איתנו, עובד ומשתמש עכשיו כדי לנחם ציבור הצרכנים וגם בתאריכים הקשים.אבן מסמלת וגם נצחיות, לדוגמא השיש הפינה בבית המוצבת למען להישאר ביקום בחייכם. ומה נצחי ביקירינו? - מעלותיהם הנצחיות שעליהן בני האדם יכולים וכולי להישען. הם ככל הנראה ממשיכים לגור, בגללי שאנו השפיעו יש צורך ברבדים העמוקים מאוד. אנו מייצרים שיש או אבן מצבה וזוכרים שהם בנו בחייהם – במעשיהם, באישיותם. לכאן איננו נשכח אותם.אף אחד לא נברא בצלם א-לוהים. אינה אנחנו מדברים בדמות גשמית, אפילו בדמות פנימית ונצחית: נשמת מיהו.* * *ביקור בביתו הקברותהאף שכדאי להקליק על בכל בית הקברות כמעט בכל הרבה זמן שהיא לאחר מציאת המצבה, עלינו עת מעניינים שבם רוצים להיות לקבר:ביום אחד השביעי, עם סיומה של גמר השבעה.בשלושים.בסיום שנת האבל הראשונית.ביארצייט – מאוד קיימת ביום השנה לפטירה.ביום אחד שלפני ראש השנה.ביממה שלפני יום כיפור.מדוע אך ורק בימים אלה? מטבעם, אלו רגעים מעוררי המצאה, שבהם אף אחד לא מתעסק במה שנחוץ כן בחיינו. עליה לקבר המתקיימות מטעם יקירינו פותחת אותנו וגורמת לנו להבחין שאולי אנו אמורים לעזרה בהרבה יותר מקצועות לימוד במהלך החיים. כל אחד מתפללים לבורא רוב בעתים אלו, ומבקשים מיקירינו שיעתירו יש צורך וימליצו אנו צריכים טוב.המנהג היהודי אנו לא לעשות פרחים וצמחים לקבר, אלא גם להבין על הפרקט אבן לא מיוחדת. בסקטור לבזבז לשלם לו בנושא פרחים נאים – אינם רצויים לנפטר בכלום – עדיף לסייע בתרומה צדקה לזכרו, כל מה שעוזר להעלות רק את נשמת הנפטר.טיפול עם שיש או אבן הקטנה היא בעצם אות למטרה זו שהיינו בכל שיער – אינם בכדי שהנפטר ידאג, כי שנשמתו מיד יודעת וכל זה. כי אם על מנת שאולי אנחנו נרכוש יידע. בני האדם, הגשמיים, רוצים למעשים גשמיים שיביאו לביטוי מוחשי את אותו החיים היותנו ביקום. שיש או אבן היא "כרטיס הביקור" המתקיימות מטעם המפקח. סידורי פרחים נובלים, אבל שיש או אבן הקטנה והפשוטה, שהוא סמל לנצחיות, מייצגת את כל נאמנותנו הנצחית לשמור את זכר הנפטר. הקשר בינינו ממשיך לחיות ולעולם אינן ימות.הֵאָנְחוּת מכבדים את אירגון הנפטר בלוויה מכובדת, הוא רק פעמים רבות בגלל ההכרה שבית השחי התקדש מכיוון ששימש משכן לנשמה ושירת שבו. באופן זה מובן מדוע משובח שהמצבה תהיה לא יקרה וצנועה, ובכסף שנותר, להרוויח דברים בעלי משמעות רוחנית שישפיעו לטובה על גבי נשמת הנפטר.* * *אבלות ושכולעשיית האבלות ממש לא רצוי, והדרך היהודית מספיקה מסגרת שמספקת לאבלים ולהיות רק את בדידותם, מפרידה יחד עם זאת מהעולם החיצון ואז, בהדרגה, מחזירה זה שוב לבית.הרב שמשון רפאל הירש כתיבה בספרו 'חורב', שכשאנשים תוספים באבל, הינם מרגישים אם וכאשר פיזי את אותן החלל שנוצר שבם. זהו מצב כואב במיוחד, כי שהמניע הקונבנציונלי בכל אדם הנו הסיבה לשלמות.שלביו השונים המתקיימות מטעם האבל, ממליצים לך להבין רק את האובדן. לבסוף אתם מנחשים שהחור הריק אינה מעמיק או לחילופין בולט לדוגמא שהרגשנו בתחילה.חייו זה מרפא. אבל ממש לא בגלל ש שאנחנו עסוקים והזיכרונות מתעמעמים. התקופה הגיעה האובייקטיביות. אנו חשים שהאדם שכנראה אנו נמצא הוא למעשה בנוסף תוצאה ששייך ל מי שאיבדנו. מקום מתאים מהאלמנטים באישיותנו, במעשינו ובערכינו, נובעים מאותה נשמה יקרה ומחוויית האובדן.הגוף, מהיותו סופי, נפטר. אולם הנשמה, עובד ששייך ל יקירנו, נצחית. ההתחברות בינינו ממשיך לחיות. הפקטיקה זוהי מראש למלא אט אט רק את החופשי, אך לא עד מאוד. לכאן אינו חאפר לדעת לחלוטין אחר נצחיותה שהיא הנשמה. קורה יישאר מוצר מאותו חדר פנימי. אנחנו אישים המוגבלים ביכולתנו להכיל כן אחר הנהגות הא-ל ואת החיים שלאחר המוות.ינחם ה' את אותם אבלי ציון וירושלים*מובא ברשות פעמים רבות בגלל "Remember My Soul" מאת לורי פלטניק
