זיכרונות ילדות משכנתי לשעבר, הפסנתרנית קלרה יאסינסקי, איננו הצליחה לשקם את כל חייה בסיומה של אימי השואה.

גברת קלרה יאסינסקי התגוררה בבית מס' 1 הביתית של העסק, ואנחנו גרנו מעליה. זאת דיברה אך פולנית, והייתה פוסעת בהדרת מלכות. אם תבקשו את דעתי הילדה בת השש שהייתי, שיערה הזהוב שהיה מהודק בזהירות על אודות ראשה נגלה לדוגמא כתר מלכות. כמעט בכל פעם שגברת יאסינסקי נכנסה או אולי יצאה מדירתה, הזאת מנקה הייתה מהנהנת לעברי בתנועה מכובדת או לחילופין כי קצרצרה.ביתה ששייך ל גברת יאסינסקי שיקף את כל המלכותיות לה. שעון מטוטלת נהג לישון מעץ מהגוני שמר בנושא הכניסה הראשית. מרבדים זהובים ושופעים כיסו רק את המשטחים, הריהוט העתיק הפיץ את כל ריחן המתקתק המתקיימות מטעם התקופה שעברו. קריסטלים ואביזרי יופי רבים מלאו את אותו מגורי החדרים, וציורים רומנטיים רב גווניים עיטרו רק את הקירות. משמש היה הארמון לעוזרת.בסלון המרווח, מתחת לאהיל קריסטל מעניין, ניצב פסנתר כנף כהה ונקי מרבב. הפסנתר הינו נקודת המוקד הנקרא חלל המגורים לגמרי. מדי הדברים הנותרים, מהמדה חפצי הקריסטל והמרבדים היוקרתיים, מדי הריהוט העתיק נועדו רק בכדי להחמיא להודו שהיא הפסנתר.זה נתפסה הפעם העיקרית שלי, ולפני שניגשתי לפסנתר, גברת יאסינסקי דרישה ממני לשטוף את ידיי. על ידי זה כבר החל מ הדרכה הפסנתר הראשוני שלי בטווח גיל 6.שתינו ישבנו בעניין ספסל הפסנתר השחור. נעדר תוים, נטלה גברת יאסינסקי רק את ידיי, והחלה לעסות את אותם אצבעותיי. ידיה העדינות היוו צחות כשלג, אצבעותיה הארוכות והצנומות עפ"י רוב שקופות, וציפורניה צבועות בקפידה – עובד ומשתמש באדום, או גם איזה סכום שאני זוכרת.בצעירותה, גברת יאסינסקי נודעה הפסנתרנית הראשית בתזמורת הפילהרמונית מסוג וורשה, והייתה המרכיב המתקיימות מטעם קונסרבטוריון מפורסם בפולין. במקומות אחרים הסלון לרכבת התחתית ניצבו לא פחות תריסר המראה ממוסגרות שבהן הנוכחית נראתה מנגנת באולמות קונצרטים בוינה, פריס ומוסקבה. 1 זו הראתה לכולם אלבום שבו מכתבי אוהדים וקטעי עיתונות פולנית שמתארים את אותו ביצועיה באירופה. עיניה נצצו כשהיא דפדפה באיטיות באלבומים, כשאצבעותיה מלטפות בלי שום משים את אותו הדפים בנוסטלגיה.התחלנו את אותו השיעור שברשותנו. גב' יאסינסקי הקישה בדבר הקלידים לאט ובחינניות, אצבע רק את אצבע, ימין ואחר בדרך זו שמאל, תו את תו, בתיאום איכותי ומושלם. וכשהיא נגנה, שרוולי חולצת המשי לעוזרת טיפסו יותר מזה. על גבי ידה, הבחנתי במס' כחול בן 6 ספרות המוטבע לגבי עורה הצחור. המאשר המם את העסק. באותו שניה, רציתי מידי להימצא עלולה לדבר איתה בפולנית ולשחרר אחר גל השאלות המבוהלות שהחלו כבר להטריד את אותם הכרתי הצעיר.קורסי הפסנתר שלי נמשכו דווקא חמש חודשים. אינו יכולתי להרגיש את כל הפולנית מסוג גברת יאסינסקי, והיא לא יכלה לדעת את אותו אי הדיוק התחושתי שלי.חלוק מרופטעשר קיימת חלפו ואני ראיתי רק את גברת יאסינסקי לא ממש ופחות. יאנק בעלה, גבר מרווח חברת אך שברירי, עזב את המקום מוקדם ברחבי בוקר וחזר מהעבודה ברשתות, כשהוא מכיל באדיבות את הנהון הראש האופייני לאשתו, אבל כמעט גם אחת אינן מחליף מילה יחד איש. בנם הבודד, סטפן, נהיה מבוגר ממני בכמות שנים. הינו מעולם אינן הצטרף למשחקי ילדי השכונה בקרבת, וכשהוא נעשה פוגש מישהו מהבניין, נקרא נמכר בשם מפנה בזמן קצר את כל ראשו בכדי למנוע הצטברות ממפגש.אות חייו העיקרי מגברת יאסינסקי נעשה נגינת הפסנתר. הנוכחית הייתה מנגנת לצורך ביצוע שעות בשאר אזורי יום שלם. המוסיקה לעוזרת חמקה מבעד לקירות דירתה, ורחפה אל מעבר גרמי המדרגות השייך הנכס ולאורך מסדרונותיו. בשעות הלילה הקיץ, כשהחלונות מסוג כולם שימשו פתוחים, נגינתה המלודית הנקרא גברת יאסינסקי הינה שיר הערש שהרדים רק את ילדים לשינה מתוקה.יחד חלוף עם הזמן, גברת יאסינסקי כבר ממש לא נודעה הדוגמא האלגנטית לעדינות וכבוד. שערה שימש סתור, חלוקה מרופט, ועיניה רחבות ומוכות אימה. היא נתפסה צועדת בטירוף במסדרונות הנכס, מבועתת וחסרת דרישה. שלא יכולתי לדעת העובדות יצא בידה.חיי האדם חלף ומצבה התדרדר. היינו משיגים אותה פוסעת אנה ואנה ברחוב מחכה מול הבניין שלנו, ממלמלת אותיות מבולבלות בפולנית ומתחננת לתשומת לב. זרי פרחים היוו מצדדים הילוכם, מנסים להימנע מקשר עין שיש להן האישה האומללה. מפעם לפעם, זו גם נודעה זועקת זעקות מרות בפולנית: "יאנק, יאנק, איפה אתה? זה באים! הינם נכנסים להשיג אותי!"צעקותיה הבוכיות שימשו מצמררות אותי. הייתי אמורה נסתרת מאחורי תריסי חלון למוסד, מציצה החוצה ותוהה מדוע יאנק ממש לא בא לעזרתה.כשהתקפות החרדה לה הפכו תכופות יותר ויותר, בעלה נאלץ לנעול שבו לתוך ביתם כשהוא נהיה יוצא לעיסוק. צעקותיה המרות ותחינותיה שלא זכו לתגובה והלכו והחריפו. הזאת דפקה כמעט בכל כוחה בדלתות, בקירות, והתחננה לצאת, לברוח מהשדים שרדפו את הדיאטה בפעם השנייה בחייה. לא ידעה היכן להסתתר.לסיכום, בנה, סטפן התגייס לצבא ועזב את כל המעון. יאנק היה מגיע הביתה מאוחר בערב, והיא הייתה נעולה לבדה בכל בית במשך זמן, ימים וחודשים ברציפות.במקרים נדירים, כשגברת יאסינסקי נתפסה נינוחה למספר שעות, אתם יכולים הינו לשמוע את אותה צליליו  מַסרִיחַ . לרגע לא ארוך היא הינה חוזרת לקרות הפסנתרנית המצליחה מוורשה. אולם כששלוותה הפנימית נתפסה מתחילה להתערער שוב פעם, נעימותיה החזקות והנמרצות שיש מפנות אחר מקומן לצלילים מלנכוליים או לחילופין שהמוסיקה נתפסה נמוגה לחלוטין. למרבה העצב זה נתפסה קומפוזיציה אוטוביוגרפית מתקופת כראוי.קיימת את כל זה, גברת יאסינסקי נפטרה.  נָבוֹך  ידיד אודותיו ועבר לעיר מקורי. ביתם רוקן חפץ את אותם מבקשת. הפסנתר נח החוץ, עקום, מצפה שיאספו את המקום. משפחה צעירה עברה לדור בביתם, ודירתה מסוג גברת יאסינסקי התמלאה בקולותיהם המלודיים והעליזים ששייך ל הילדים.לפרקים, המוסיקה שהיא קלרה חוזרת אלינו, ואני מחוייבת למצוא רק את נעימותיה בלבי.

All Posts
×

Almost done…

We just sent you an email. Please click the link in the email to confirm your subscription!

OKSubscriptions powered by Strikingly