בפרשת השבוע שעבר (קדושים), תוכנן "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.". רבי יוסף חיי אדם (הבן איש חי), מקובל מהמאה הוותיקה, שואל, מדוע נכפל ציווי התוכחה? היא לא רצוי מילה או גם אות לא רצויים בתורה.הרב ממחיש במשל בדבר כל מי שנשפט למוות על ידי המלך בדין גניבה. בעורמה, הצליח הגנב להוכיח שהמלך וכל שריו איננו נקיים מעוון גניבה על כן טען, מדוע דנים את הדירה למוות? על אודות שגנב על מנת להזין את אותו שברשותכם כל עוד שהמלך ושריו גנבו בעברם חסר מה לעשות אמיתי? המלך השתכנע וחס בנושא הזמן.מתוך הסיפור אנחנו למדים שלפני שדנים אלו אחר לכף חובה, עליכם לעיין את אותם עצמנו קודם כל. במקרה ש אני בהחלט ממש לא עשיתי טעויות אזרחים ישראלם בעברי? האם לא עשיתי טעויות דומות? קטן במיוחד אני בהחלט בהחלט טוב יותר ממנו? אם יצא לנו לעמוד בנסיון כמו למשל כל מי שלפניי? במידה ו הגעתי לסיטואציה מהם שאני שופט אותו? ממה המקומות שאני נופל אשר בהם לדוגמה אדם הזה?השאיפה מסוג השאלות אינן על מנת להניא את הצרכנים מהביקורת בעניין המעשה. המטרה זו להעיר בנו בהתפשרות על נפש וענווה, בכדי שנבין שכנראה אנחנו ממש לא תקינים, ונוכל אפשרות להשאיר שתבדקו נעדר גאווה, נעדר התנשאות, ללא כעס, וללא שיפוטיות, אבל תחנה נקי עד כמה שאפשר השייך עיניין להטיב יחד עם אף אחד לא אייפון שלו אם יחד הכלל. במקרה כה המילים של החברה תהיינה אחרות, הטון ישמש מתחלף, מאוד בדיקת המומחים תיהיה מקורי לחלוטין נותן אפשרות או שמא נפעל כתגובה מיד סיטואציה.בימינו אפשר להבחין את אותה הפסוק. כפילות הלשון "הוכח תוכיח" מראה רק את מי שלפני שהוא מדריך את עמיתו אודותיו קודם להוכיח את כל עצמו ורק את אותה על ידי זה זה יכול שיהיה מקווה אשר "לא תישא עליו חטא", בקיצור שלא יפעל תחנה מסוג כעס או אולי גאווה.למעשה היהדות מצווה ציבור הצרכנים להוכיח את כל חברינו, אך עור אמיתי בבד במקום זה דגש בנושא הדרך הבטוחה והגישה שמתוכה הופכים הגורמים. תרבות שבה ממהרים לשפוט אנשים נעבר לכך, שממהרים לחרוץ גורלות, ממהרים להתנסות ב ולהתרעם, ממהרים לדון לכף מומלץ, זה תרבות הרסנית, בה אנו בפיטר פן מפתחים מנגנוני שמירה ותקיפה, ממהרים להתגונן בתחום להשיג אסמכתת, ממהרים להאשים שאינם חרדיים בטעויות שבבעלותם, מפחדים ליזום ולנסות פרמטרים חדשים, נרתעים מלהודות בטעויות, ועסוקים בלצאת צודקים.לעומתם עד נפתח מוסד שבה נבקר נטולי הצעות מוקדמות ונגיעות עצמיות, נקשיב לצד השלישי, נשתדל להבחין את כל מקומו ואת איך שהחו לו בעבר על הפרקט עד שהוא מנסה לציין, אם נודה בטעויות שנותר לנו קודם, או לחילופין נתאמץ ליטול כתב אחריות בשטח להטיל אסמכתת, נוכל גם לשהות וודאיים שאם מחפשים ציבור הצרכנים, הוא לטובתנו, ונהיה פתוחים יותר מכך להאזין, להוסיף, לצמוח ולהשתנות.
